החלטה בתיק בש"א 11208/04

1.        בפני בקשה (מיום 8.12.04) להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מתאריך 1.7.04. לטענת המבקשים, בין החודשים יולי עד אוקטובר 2004, מבקש מס' 2 שהוא מנהלה של מבקשת מס' 1, לא חש בטוב, דבר שגרם לו לקשיי ניידות. בנוסף, עורך הדין שייצג את המבקשים לא היה מעוניין להמשיך בייצוג והדבר גרם למבקשים עיכוב נוסף בהגשת ההליך שבכותרת. אפילו כעת המבקשים אינם מיוצגים  שכן המבקשת מס' 1 בכינוס נכסים ומצבם הכלכלי של המבקשים קשה ביותר. לבסוף, סיכוי בקשת רשות הערעור להתקבל טובים היות וההחלטה , נשוא הבקשה, ניתנה לטענתם בחוסר סמכות.

2.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לדברי המשיבים, הם מוכנים להניח כי ההחלטה נשוא הבקשה, הנה בבחינת פסק דין אשר המבקשים היו רשאים לערער עליו בזכות לו היו עומדים במועד הקבוע להגשת ערעור על פי דין, שכן ההחלטה סיימה חלק מהסכסוך שבין המשיבים למבקשים ואולם המבקשים לא הציגו ולו טעם אחד של ממש שיצדיק הארכת מועד מעבר ל45 הימים הנתונים להם לצורך הגשת ערעור ואשר הסתיימו ביום 30.9.04. מעיון באישורי המחלה שצירף המבקש מס' 2 לבקשה עולה כי בין התאריכים 1.7.04 עד ליום 20.9.04 סבל מ"לחץ", "חולשה" ו"כאב ראש" במשך 16 ימים, ובין התאריכים 21.9.04 ועד ליום 8.12.04 סבל מ"כאבי גב" במשך 33 ימים. מנתונים אלו לא עולה תמונה המצדיקה הארכת המועד. כמו כן, טוענים המבקשים כי נגרם להם עיכוב בהגשת הבקשה לאור העדר ייצוג. אין בטענות אלו, אף לו היו נכונות, כדי להוות נימוק להארכת מועד להגשת ערעור. המבקשים לא הציגו טעמים כלשהם ובוודאי לא "טעמים מיוחדים". מוסיפים המשיבים כי המבקש מס' 2 היה נוכח בעת מתן ההחלטה ועורך דינו הודיע לו עוד באותו היום, כי הוא איננו מוכן לייצגו בהמשך ההליכים. לפיכך, השתהותו איננה יכולה להיות מוסברת באמצעות אי ייצוגו או במחלתו ,שהנה מחלה קלה. יתר על כן, אין מדובר באיחור של ימים ספורים אלא באיחור של למעלה מחודשיים ימים. לבסוף, סיכוי בקשתם של המבקשים לקבלת הסעד המבוקש על ידם, קרי קבלת החזקה בנכס, אפסי. אין להם כל זכות לכך ואף לו הייתה עומדת להם הזכות, הרי שבנסיבות העניין בהן השתהו בהגשת הבקשה, הנכס נמכר לצד שלישי, אין אפשרות להעביר לידיהם את החזקה בנכס בפועל, והדיון בערעור במידה ויוארך המועד להגשתו, יהיה אקדמי גרידא. 

3.        לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים ובבקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אכן, המדובר בנסיבות המקרה באיחור שאינו של מה בכך אלא בלמעלה מחודשיים ימים - בין אם מדובר בערעור בזכות ובין ברשות - ומבלי להכריע בנקודה זו. למעשה, עמד למבקשים זמן רב בהרבה להסדרת עניינם - אם הייצוג ואם הערעור עצמו - וזאת נוכח העובדה כי ההחלטה ניתנה כבר ביום 1.7.2004 והבקשה דנן הוגשה למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן. הנטל על המבקשים להראות טעם מיוחד בנסיבות אלו. בנטל זה לא עמדו. גם אם מצבו הבריאותי של המבקש לא היה מן המשופרים, הרי שלא הוכח כי נמנעה ממנו היכולת להגיש את הערעור או להגיש לכל הפחות בקשה להארכת המועד. כך בייחוד נוכח העובדה כי תיעוד המחלה האמורה אינו מתייחס לכל התקופה שלעיל. זאת ועוד, העובדה כי לבעל דין היה קושי בייצוג אינה מספיקה כשלעצמה לשם הארכת המועד בכל מקרה ומקרה. יכול והיעדר ייצוג, ביחוד שעה היעדר היצוג בא רק בשלב הערעור, מקשה על בעל דין. אולם קושי זה אינו יכול לאיין לחלוטין את זכותו של הצד שכנגד "שלא להיות מוטרד" כמו גם את החובה של בעל דין - כל בעל דין - להקפיד על המועדים הקבועים בדין. משחדלו המבקשים מלפעול בכל דרך שהיא שתקטין את הסתמכותם של המשיבים למן מתן ההחלטה ועד להגשת הבקשה להארכת המועד, לא ניתן להאריך המועד רק בשל קשיים בנושא הייצוג. שוכנעתי עוד, כי סיכויי ההליך עצמו אינם גבוהים בייחוד נוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להתנהגות המבקשים (סעיף 10 להחלטה מיום 1.7.2004, המדבר בעד עצמו). אשר על כן, דין הבקשה להדחות. ממילא אין צורך להזקק לשאר הטענות החילופיות של המבקשים. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' בשבט התשס"ה (18.1.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: